יום שלישי, 25 בדצמבר 2012

המקרון האימתני

אז חודש דצמבר מתקרב לקיצו, והצבתי לעצמי רשימת מטרות ברורה, שלא נראה באופק כי אשלים את המשימה. אז בשבוע שעבר לקחתי את העניינים לידיים והחלטתי לקבל על עצמי את אתגר המקרון.
כמובן שקל זה לא היה, וגם לא התיימר להיות, אך אני יכולה לסכם זאת כאתגר מהנה וטעון שיפור לפעמים הבאות על מנת לעמוד בו במלואו. 
מראש ידעתי שאת המקרונים ואת האלפחורס אני צריכה להכין בסמוך אחד לשני, מאחר והראשון עושה שימוש בחלבונים בעוד השני בחלמונים. אבל את האחרון נשאיר לפוסט אחר.

התחלתי בקצת מחקר על המקרונים ועל אופן הכנתם (ניתן לקרוא באתר "בצק אלים"). אז כן, מדובר ממש בדוקטורט כפי שמגדירים זאת, מאחר ויש כל כך הרבה רקע לחקור ולהבין, כל זאת על מנת להכין מקרונים הכי קרובים למושלמים שאפשר.
המצרכים אינם רבים, מדובר בחלבוני ביצים, אבקת סוכר, אבקת שקדים וסוכר רגיל. אך ההתעסקות ואופן ההכנה דורש זמן ואף מיומנות מסויימת.



נקודת התסכול הראשונה שלי הגיעה כשניפיתי את אבקת השקדים. התחלתי בנפה משי שכמובן לא מתאימה לניפוי שכזה, ולבסוף עברתי למסננת, איתה אני מסננת אורז בדרך כלל. בזמן הניפוי הראשוני חוויתי תסכול שמעולם לא הכרתי. הרגשה כזאת שהגעת לDEAD END. זהו, אין לך מכאן לאן להמשיך. אבקת השקדים לא תעבור ניפוי ראוי, הגרגירים ישארו גסים יחסית, והקציפה תיפול. אך עם כל התסכול המר המשכתי לנפות בנחישות שגם היא די חדשה לי במטבח. לאט לאט גיליתי שניתן לנפות גם באמצעות אותה מסננת אהובה, איתה אני גם "מנפה" את המצרכים לעוגיות הפיננסייר. לבסוף קיבלתי אבקה מנופה של אבקת סוכר ושקדים.
עכשיו יכולתי להתפנות להכנת הקציפה. חלבוני ביצים, קצת פחות משלושה, קורט מלח וסוכר לבן לפי המתכון. מקציפים עד לקבלת קצף אחיד. ואיך שאני התלהבתי מהקצף בצבע השמנת הזה. זילפתי מעט ממנו באמצעות המרית על צלוחית, וראיתי כי הוא נשאר יציב ממש כמו ב"דוקטורט".



ואז בא הצבע, והרס לי הכל. כאן הגיע התסכול השני. כשקיפלתי את תערובת האבקות לתוך קצף השקדים הכל היה מושלם. לא קיפלתי מעט מידי ולא הרבה מידי. אך כשמוסיפים צבע, ורוצים להגיע לאחידות ולגוון הרצוי, ייתכן וקיפלתי קצת מעל המידה הנחוצה, והבלילה "נשברה" במקצת. מה שיצר זילופים שמשתטחים על נייר האפייה, במקום להישאר קטנים, יציבים וחמודים.
לא נורא. בשביל פעם ראשונה, החלטתי שזו לא סיבה להרים ידיים, והמשכתי אל האפייה. ארבע תבניות, אחת בכל פעם, אחת אחרי השנייה, אפיתי אותן. 8 דקות בדיוק ואז 8 דקות נוספות לאחר סיבוב התבנית. וכשהוצאתי אותן לקירור, הן כבר היו נראות משהו בלתי רגיל. אמנם שטוחות מהמצופה, אבל, בואו נהיה מציאותיים, מה כבר אפשר לקבל מבלילה שמשתטחת? עוגיות שטוחות! אבל היי, לפחות יצאו לי "רגלי קצף" יפות בתחתית העוגיות.



הגיע שלב הרכבת העוגיות. לאחר צינון כל תבנית לפחות שעה בטמפרטורת החדר (שהיתה די נמוכה בהתחשב בעובדה שהחורף החל), הפרדתי את העוגיות מנייר האפייה, ולכל צבע התאמתי את המילוי שלו. עוגיות אדומות עם ריבת תות, עוגיות סגולות עם מחית אוכמניות, עוגיות ירוקות עם מחית פיסטוק, ועוגיות צהובות עם ריבת חלב (שנשארה לי מהכנת האלפחורס של הערב הקודם). התוצאה מרהיבה, אין ספק. טעימות הן יצאו. אבל הצורה נהרסה. 
האתגר לפעם הבאה: כנראה ללא צבע מאכל כלל, או רק עם צבע אחד אותו אקפל מלכתחילה.




xx   Mary Jenn

2 comments:

  1. כל הכבוד זה באמת הרבה עבודה...
    יש שבלונות מיוחדות לזה...(:

    השבמחק

אשמח לקרוא את תגובתכם